זילברמן ואח' נ' טסטקאר בע"מ

פסק דין

התובעים רכשו ביום 20.07.11, מסוחר רכב, רכב מסוג סוזוקי ליאנה GLX (להלן: "הרכב").

באותו יום, ובטרם רכישת הרכב, התובעים בדקו את הרכב אצל הנתבעת. על פי דו"ח הבדיקה ברכב התגלו ליקויים שונים, אך לא נזק או ליקוי כלשהו בשלדה הקדמית ברכב.

לטענת התובעים, לאחר הבדיקה הם ישבו עם הבוחן שבחן את הרכב מטעם הנתבעת ושאלו אותו במפורש אודות קיומו של נזק כלשהו בשלדה, לנוכח הניסיון שחוו בעבר עם רכב אחר. לטענת התובעים, הבוחן הדגיש בפניהם כי אין כל נזק בשלדה. בנסיבות, התובעים סגרו את עסקת הרכישה עם אותו סוחר רכב, ולמחרת התובעת נסעה למשרד הרישוי להעברת הבעלות ברכב על שמה. במעמד זה, התובעת ביקשה מידע על הרכב, ונמסר לה כי הרכב עבר בין ששה סוחרי רכב. התובעת השלימה את הליך העברת הרכב על שמה במשרד הרישוי, אך המידע שנמסר לה העלה בלבה חשד לגבי מצב הרכב. על כן, התובעים החליטו לבדוק את הרכב בעוד מכון, ואכן הרכב נבדק ביום 21.07.11, במכון בדק 2007.

התובעים טוענים, כי הנתבעת בבדיקתה לא גילתה קיומם של ליקויים שהתגלו בבדיקה במכון בדק 2007. לטענת התובעים, אותם ליקויים שהתגלו במכון בדק 2007 פגעו בערך הרכב, ואם הנתבעת הייתה מגלה אותם במועד הבדיקה טרם רכישת הרכב, התובעים היו נמנעים מרכישתו. התובעים צירפו חוות דעת שמאית מטעמם, וטענו כי חוות הדעת מוכיחה את שווי ירידת ערך הרכב בעקבות הליקויים שלא התגלו בבדיקת הנתבעת.

בדיון בפניי, התובעים הדגישו את חשיבות הגילוי של הפגיעה בשלדת הרכב. מבחינתם, זה היה ליקוי בל יעבור. מעיון בממצאי דו"ח הבדיקה שנערכה אצל הנתבעת ניתן לראות בעליל, כי בשלדת הרכב נמצאו ליקויים בעלי משמעות גבוהה ואחרים בעלי משמעות נמוכה. מכאן, ואם מצב השלדה היה דבר בעל חשיבות עליונה עבור התובעים, אזי חזקה עליהם שלא היו רוכשים את הרכב, שכן וכאמור לעיל, בדיקת הנתבעת גילתה קיומם של ליקויים בשלדה. ודוק: על פי עדותם בפניי, התובעים אינם מבדילים בין ליקויים בחלק הקדמי בשלדה לבין ליקויים בחלק האחורי. מבחינתם, כל ליקוי בשלדה, על פי טענתם הם, הינו קריטי מבחינתם. בנסיבות, כיצד מצפים התובעים כי תתקבל טענתם בדבר חשיבות מצב השלדה עבורם, כאשר התעלמו ממצאי דו"ח הבדיקה שנערכה על ידי הנתבעת וגילתה ליקויים בעלי משמעות גבוהה ואחרים בעלי משמעות נמוכה בשלדת הרכב?!

לא זו אף זו: עיינתי בחוות דעתו של השמאי מטעם התובעים. השמאי מטעם התובעים מצא כי קיים עובי חריג, כ- 600 מקרון המ"מ על גבי כנף אחורית שמאלית לעומת חלקי מרכב אחרים בהם נמצא עובי שכבת צבע ממוצע של 150 מקרון המ"מ. בהקשר זה יודגש, כי הנתבעת בבדיקתה ציינה כי הכנף האחורית שמאלית תוקנה והולחמה, וכן ציינה כי בוצעו תיקוני צבע סביב למרכב הרכב.

זאת ועוד, השמאי מטעם התובעים מצא ברכב סימני תיקון בחזיתות הקדמית והאחורית של הרכב המלמדים על כך, שהרכב עבר אירוע תאונתי בחלקו הקדמי והאחורי. אכן, דו"ח הבדיקה של הנתבעת לא גילה כל ליקוי בחלקו הקדמי של הרכב, אך על מנת להרים את נטל ההוכחה המוטל על התובעים ועל מנת לשכנעני בזכאותם לקבלת הסעד המבוקש על ידם (קבלת מלוא ההפרש בין שווי הרכישה לבין שווי הרכב בפועל) על התובעים להוכיח כי היו נמנעים מרכישת הרכב אך ורק בגין אותו ליקוי. או, כאפשרות נוספת, על התובעים להוכיח כי ירידת ערך הרכב נגרמה אך ורק בגין אותו ליקוי בחלק הקדמי.

האפשרות הראשונה נשללה כמפורט לעיל לנוכח הסתירה בין טענת התובעים בדבר חשיבות מצב השלדה עבורם, לבין ממצאי הבדיקה של הנתבעת שגילתה קיומם של ליקויים בשלדה (ולא משנה אם מדובר בחלק האחורי בשלדה או בחלק הקדמי).

האפשרות השנייה: השמאי מטעם התובעים קבע בחוות דעתו כי בבדיקתו נצפו סימני תיקון תאונה אשר הותירו פגמים אסטטיים גסים והגורמים לירידת ערך הרכב בשיעור 30%. השמאי בחוות דעתו אינו קובע כל ממצא באשר למצב השלדה. השמאי קבע במפורש, כי הפגמים שנמצאו על ידו ושגרמו לירידת ערך הרכב היו אסטטיים בלבד. למותר להוסיף ולציין, כי השמאי מטעם התובעים לא הפריד בין סימני התיקון במוקד הקדמי לבין סימני התיקון במוקד האחורי, ועל כן, התובעים אף לא הוכיחו מהו שווי ירידת ערך הרכב שנבעה אך ורק מסימני התיקון במוקד הקדמי.

מהמקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה לפיה, דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.

בנסיבות, ולפנים משורת הדין בלבד, איני עושה צו להוצאות כלשהן.

קיימת זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

מזכירות בית המשפט תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז שבט תשע"ב, 10 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: